בעיני המוסלמי בן המגזר הילידי היה היהודי קודם כל הר'ימי , בן החסות המקומי , זה שמקבל את העול הפוליטי של שלטון האסלאם , שחייב לשמור על גינוני הכניעות למוסלמים ועל אותות ההבדל בין המאמין לכופר , וזכאי לקבל תמורת זאת חסות והגנה . ואילו היהודים הילידים ראו עצמם בראש ובראשונה בני העם הנבחר הסובלים את עונש הגלות מפני חטאיהם , והעתידים להיגאל ביום מן הימים על ידי אלוהים באקט שיוכיח את עליונותם על הגויים . שתי התפישות הדתיות היסודיות לא סתרו זו את זו , ובכך טמון אחד מסודות הקיום עתיק היומין של שתי הקהיליות הדתיות זו לצד זו . אף שכל אחת מהן ראתה עצמה עליונה ועדיפה על רעותה , תפישת היהודים את עצמם כמי שנענשו בידי האל ודחיית ההוכחה של בחירתם לקץ הימים אפשרה להם לקבל את עול השלטון של בני הדת האחרת עליהם , ואף לספוג הפליה וזעזועים תחת שלטון זה מבלי להתפורר . לכל המצוקות היה הסבר ומובן , ואם נהנו היהודים לעתים גם מעושר , רווחה ושגשוג , הדבר התיישב בוודאי עם תפישתם את עצמם כבניו בחיריו של האל . כך או כך ניתן היה להמשיך בחיי המיעוט תחת עול בני הדתות האחרות ולדבוק בתפישת זהות עצמית חיובית . אשר למוסלמי...
אל הספר