פזורתיות וזהות

התעמולה הנאצית והמדיניות האנטישמית של משטר וישי החדירו לתוך מרוקו הקולוניאלית את שאלת הזהות היהודית המודרנית בעוצמה חסרת תקדים . באירופה שלפני המלחמה עשויה היתה זהותם העצמית של מי שהוגדרו יהודים לשאת אופי שונה ומגוון ביותר , כולל אדישות או התכחשות גמורה ליהדותם . מלבד אפשרות קיצונית זו יכולים היו היהודים לראות ביהדותם סימן של שייכות דתית או לאומית או דתית ולאומית גם יחדיו , וכל אחת מאפשרויות אלה פתחה פתח לגוונים נוספים בתחום הזהות . יהודי יכול היה להיות דתי קיצוני או אתאיסט , יהודי לאומי או מתנגד קיצוני להגדרה לאומית כלשהי של היהודים כציבור ופטריוט גמור של ארץ מולדתו . הפנייה האנטישמית לקביעת שיוך גזעי על פי מסמכים רשמיים בלבד נועדה להשיג שתי מטרות : לחתום את הפתח שאפשר את הרבגוניות הזאת , ולשלול מן היהודי עצמו את הזכות להגדיר את זהותו ולהעביר זכות זו לשלטונות הלא יהודיים העוינים אותו עוינות חסרת פשרות . בכך הוסיף הניסיון הנאצי עוד נדבך לריבוי ההגדרות האפשריות לזהות היהודית בתקופה המודרנית .  אל הספר
עם עובד