ב 27 בנובמבר 1934 כתבה רוחמה ביומנה : "אני אמא , יש לי ילד . ילד יהיה לי רק בעוד שישה חודשים , אבל הוא כבר ישנו בתוכי . כשנודע לי הדבר היתה לי הרגשה מוזרה ומופלאה , הרי אני לא הייתי מוכנה לזה , והנה אני אמא . [ ... ] אימת המצב המיוחד שאני נתונה בו סרה מעלי לגמרי והדבר נראה לי כל כך פשוט , אף על פי שיש ימים שאני מרגישה לא טוב ובדרך כלל אני מרגישה מעין חולשה . לפעמים אין לי סבלנות ואני רוצה לראות כבר את פניו . האם ייולד לי בנדוק או בנדוקה " ? וכעבור חצי שנה , ב 9 במאי , 1935 ימים ספורים לפני הלידה , כתבה : "שמלה תפרו לי רחבה כשק ובצדדים יש לה תפרים ( שאפשר יהיה להרחיב . ( הריני פותחת את החגורה - מעין שרוך , כמו שאמותינו והסבתות היו קושרות להן מתחת לחזה - והוא מתחיל לשוט הנה ושוב , דג דגון . מכה הוא גלים ימינה ושמאלה והבטנון עולה ויורדת , משתובב להנאתו . [ ... ] פרא אדם , אין דבר , מותר לך , מותר לך חביב , אתה יכול לבעוט ולדחוק בראשך . רק ימים מעטים נשארו לך לעשות ככל העולה על רוחך , אחר כך תבוא משמעת חיים רצינית . אינך מפחד ? הנך עשיר , אתה מקווה . גם אמא שלך מקווה . אני מלטפת אותך יקי...
אל הספר