בחודש סיוון תרפ"ה , יוני , 1925 כתב מלץ ביומנו : "יש רגע ובמקרה אתה מעיף את עינך לאיזו שהיא פינה . נפגשת עינך בקרן שמש , בכתם מבהיק , בלבנים המתנפנפים ברוח - נפקחת העין לרווחה , מתרחב הלב , מזדעזעים עורקי בשרך - גילוי . [ ... ] בתוך כל אלה - יסוד עליון ממלא אותך , כולך . כל עורק מעורקיך וכל גיד מגידיך מזדעזע ומרטט . כל תנועה - חשובה , כל דיבור - דבר מה מפעפע בו . הכל לא מעלמא הדין . על כל נסוך - סוד , סוד מוזר . סוד המשזר ומרקם אותך בתוך מסכת נעלמה ונסתרה , בתוך יקום מרעיד את תמצית נפשך . את דם הנפש . סוד המאין ולאן - סוד ההוויה . " ומייד בצמוד לקטע זה , בתחתית אותו עמוד במחברת המהוהה , כתוב : "חושך . הכל נדעך . ואין ניצוץ . ואני קנה רצוץ . ועל מה להישען אין . והידיים מושטות ברעדה ומוצאות חלל ריק . והראש מוטה , מוטה כלפי חיק - ואינך . ונתלה הראש בתהום האפלה . אינך . ומה אני בלעדיך ? דיתקה , דיתה'לה , איני 134 יכול , איני יכול . " הנה , אם כן , תמונה נאמנה מעולמו הרוחני של מלץ : רגעי חסד מוארים , תחושה של אחדות עם העולם , סוד , מלאות ההוויה , ובו בזמן - חושך , חלל ריק , אבדן התמצאות ויי...
אל הספר