את 'כוכב הגאולה' הבאתי בשעתו לבית הדפוס מבלי להקדים לו הקדמה . הרתיעו אותי ההקדמות המקובלות בספרי הפילוסופים , שהן כקרקור התרנגו לת לאחר הטלת הביצה , הזורקות מרה בקורא שעדיין לא חטא —אף את הספר לא היתה לו שהות עוד לקרוא . אפילו קאנט נכשל בעוון זה , עם כל יישוב הדעת שבו , ואין צריך לומר תלמידיו הקולניים , עד לשופנהאואר ועד בכלל . דפים אלה אינם באים , חלילה , למלא מה שהשכלתי אז להחסיר , והריני להודיע שאין להדפיס אותם במהדורות הבאות של ספרי , לא בראשו ולא בסופו . אלא תשובתי הם להדים שעורר הספר במשך ארבע השנים שחלפו מאז יצא לאור . לא אל אלה החולקים על הספר' שלא מתפקידי להשיב להם , אלא אל המחייבים אותו דווקה . מקום שאין פותחים לך את הדלת , אין לך עם מי לדבר . מקבלים אותך בכבוד ומסבירים לך פנים , יושב אתה שעה קלה ונהנה ממידת הכנסת האורחים המוגשת לך לפי הנוהג —אך בבוא השעה רשאי ואף חייב אתה לפי הלכות דרך ארץ להסיר את המסווה מעל פניך , ואז יבוא הרגע המכריע שבו יחם הנימוסין ייהפך ליחס אישי —או לא ייהפך . מובן שכל המסיר את המסווה חייב לדעת שכנותו זו עלולה לעלות לו בנועם היחסים החברתיים שבהם זיכ...
אל הספר