שימשתי את הרמן כהן רק בשנות כהונתו בברלין . עד » ז אף לא קראתי מכתביו אלא דבר מועט , קצת פרפראות בשטח התיאולוגיה היהודית . כיוון שמה שקראתי נראה לי אפור וקריר' ויתרה מזה : כיוון שאותה שעה הצטברה והלכה בלבי טינה מלכתחילה כלפי כל מה שמצא לו שיירה של מעריצים ביריד הפילוסופיה הגרמנית , לא ראיתי לנסות להכירו מקרוב . נמצא שבנובמבר , 1913 שעה שהלכתי לשמוע את שיעוריו בבית המדרש לחכמת ישראל — ולא ההתעניינות גרמה , אלא מקרנות בעלמא גרמה — הלכתי לפי תומי . וכאן הופתעתי הפתעה שאין כמותה . למוד הייתי לראות על הקתדרות הפילוסופיות אנשים אניני דעת , שנוני דעת , עמוקי דעת , רחבי דעת וכיוצא באלה תארים דעתניים שבהם אומרים לשבח את ההוגה , והנה לפני פילוסוף . לא מוקיון המבצע על חבל המחשבה הנמתח לפניו את קפיצותיו הנועזות פחות או יותר , הזריז 1 ת פחות או יותר , הנאות פחות או יותר , אלא — אדם . אותו חוסר תוכן מייאש שפקד , כפי שנראה לי , את כל ההתפלספות מעל גבי הקאתדרות של ימינו —חוסר תוכן זה שלעולם כפה עליך את השאלה , למה לכל הרוחות לא מצא לו אותו אדם המזדמן לפניך עיסוק אחר אלא להתפלסף דווקה —לא הורגש כאן כל ...
אל הספר