רוחה ותקופותיה של ההיסטוריה היהודית

כשהזמין אותי הוועד 1 להרצות לפניכם , אודה ואבוש ששעה קלה הייתי שרוי במבוכה בדבר בחירת נושאי . לפי מסורתה , תכליתה והרכבה של האגודה נתבקש נושא יהודי . ברם , לצערי אין אני רואה עצמי בר הכי בשטח זה די הצורך . נמצא לי מוצא : בחרתי בנושא השוכן , כביכול , בקו הביניים המשיק לחוג היהודי הפנימי ולחוג הכללי , היינו בבעיה שעניינה בפילוסופיה של היסטוריה יותר מאשר בהיסטוריה גופה : רוחה ותקופותיה של ההיסטוריה היהודית . רוח ותקופות — לכאורה אין לכללם יחד . יכול אתה לדבר על רוחה של היסטוריה , על רוחם של זמן ושל עם , וכמו כן על תקופות של היסטוריה , אבל אין לדרוש לכאורה םמוכין ביניהם . וכי מה הוא המתקרא ' רוח' ? המלה עתיקה , ועל שורשה אפשר להתחקות בנקל . בפי העמים הקלאסיים , היוונים והרומאים , לא היתה שגורה במשמעותה הנוהגת אצלנו כיום . המלים שלהם spiritus , tvecua ציינו מתחילה רק משב הרוח' ובנגזר מכך גם רוח אפו של האדם , נשימתו . אולם שעה שאנו מדברים על רוחו של זמן ורוחו של עם , ברי שאין כוונתנו לחיים פיסיים אלא לחיים רוחניים , לזיקה רוחנית המשתרעת מעבר לחיי הנפש והגוף של יחידי אדמ , אף מעבר לימי חלדם...  אל הספר