לפני שנים ספורות ביקר אצלנו פרופ' ורטאן גריגוריאן , ידיד ישראל והיסטוריון מעולה בחקר תולדות ארמניה , עימו ערכנו סיור במוזיאון בליווי מורת דרך מעולה . והנה אנו מתקדמים משער לשער , מקומה לקומה , ואנו מבחינים בכך שגריגוריאן מרבה להביט סביבו , וממעיט להתבונן במוצגים שבמוזיאון , וממעיט להאזין לדברי ההסבר , שאנו כולנו נהנינו מהם . כשראיתי שגם על מורת הדרך התחיל הדבר להכביד , לקחתי אותו הצרה ושאלתיו : גריגוריאן , מה הבעיה ? בעיה - השיב - להפך , מוצגים נהדרים כבר ראיתי , שחזור היסטורי לעומת הצגת ממצאים היסטוריים מקוריים מעולים כבר ראיתי , הסברים של מורי ררך מעולים כבר שמעתי ; מה שמעולם לא ראיתי במוזיאון , הוא קהל כה מגוון - "עמך , " אינטלקטואלים , חיילים , זקנים , צעירים - וכה פעיל בהתבוננות ובספיגת הרשמים ; לכן התבוננתי סביבי יותר מאשר במוצגים . הרשיתי לעצמי לפתוח בסיפור כזה , שחלק ניכר מבינינו ודאי התנסה בו בצורה זו אחרת במשך השנים האחרונות , שכן רציתי להצביע על * נערך לאחר מותו של פרופ' טל על פי הקלטה של דיון שהתקיים בקורטוריון בית התפוצות ב 28 בנובמבר . 1983 פורסם בקונטרס אוריאל טל - דברי...
אל הספר