הזיכרון ההיסטורי של אומה ולשון דומה לפרקים לזיכרונו האישי של אדם המבקש לגלות את מורשת אבותיו ובכך גם את שורשיו שלו עצמו . שניהם , הציבור והיחיד , בפנותם אל עברם מבקשים ללמוד על המקורות אשר מהם שאבו הוריהם והורי הוריהם ואשר בכוחם צמחו הם עצמם והיו למה שהינם . שניהם , הכלל והפרט , מקווים להשיג עם מציאת שורשיהם שחרור מה מהרגשת הזרות כלפי מקורות זהותם העצמית וממעמסת הניכור העצמי המכבידה על לבו של בן התרבות המודרנית . כיוון שהפנייה אל המורשה ההיסטורית מותנית בתחושת העבר ובלימוד העבר כאחת , הרי ששתי פנים לה : הזיכרון ההיסטורי והמחקר ההיסטורי . הראשון הינו ביטוי לחוויה אקזיסטנציאלית סובייקטיבית ; השני הינו ביטוי למאמץ אינטלקטואלי , אובייקטיבי ; הראשון בא לגלות את מה שהעבר עשוי לומר לאדם בהווה ולבניו ובנותיו לדורות הבאים בעתיד , השני בא לגלות אה מה שהעבר כשלעצמו גנז בתוכו , משמע העבר כפי שהתקיים למעשה . ואכן , שני צדדים שונים ומשלימים אלה של כל מורשה היסטורית * פתיח לקטלוג ד , תערוכה "יהודים בגרמניה - מימי רומי ער תקופת ויימאר , " בהוצאת בית התפוצות על שם נחום גולדמן , תל אביב , חורף , תשמ '' ...
אל הספר