כשפרצה המלחמה היתה תגובת המחנה החלוצי אחידה : התייצבות בלשכות הגיוס , התנדבות לשורות הצבא האדום . צעד ספונטאני מובן מאליו זה שנבע מדחפים רגשיים ואידיאולוגיים לווה גם בברכת מרכז ,, החלוץ . " אבל , לא זו בלבד שהיד המושטת נדחתה בצורה בוטה אלא גם ילודי 1920—1917 מהאזורים המער- " ביים" שגוייסו לפני הפלישה הנאצית לשורות הצבא האדום הוצאו מיחידותיהם הסדירות , פורקו מנשקן והופנו לפלוגות עבודה מגוייסות . 101 מפח הנפש היה גדול . ,, פנינו למוסדות הצבא והתנדבנו לשורותיו אך מה היה גודל אכזבתנו ! זוהי הפעם הראשונה שטעמנו טעם שיקולי שלטון סוציאליסטי : אין אנו רצויים '' . " התשובות לפונים היו שונות בסגנון אך חופפות בתוכן . לאורך דרכי נדודיהם לא היו פוסחים על שום ,, וויינקומאט" * ומנסים את מזלם אך כמעט בכל המקומות נתקלו בסירוב ,, . אם נצטרך — נקרא לכם . " לכל היותר הסכימו " רק ל , סטרוי באט *»/ " אך לכך לא נטו החברים ש 3 ן לא ראו בכר שום ייעוד . לשכת גיוס . פלוגות עבודה . החברים ראו עצמם זרים בארץ הסובייטים" — זאת היתד . תחושתם דווקא בשעה 196 " שרצו בכל לב להצטרף ללוחמים בחזית . גם כאשר , באורח יוצא מן ...
אל הספר