פרק ג: בכיים של חכמים על שום מה?

בבבלי שבת קה , ע"ב , נאמר : " כל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו , בשביל כבוד שעשה . " מקור זה מציג את הבכי כמעין פעילות טקסית ( במקרה זה לכבודו של מת , ( ולא כמבע של צער אישי . אולם , משורה ארוכה של מקורות תלמודיים שיידונו בפרק זה עולה , שהבכי הוא אכן ביטוי פיזי לרגש של צער אישי שגורמיו רבים ושונים . בהמשך אבקש לבדוק , על סמך אותם מקורות , מה מאפיין את הבכי בספרות התלמודית , מהם גורמיו והאם הם קשורים לבכי בלבד או גם לביטויי צער אחרים . חלקו הראשון של הפרק יוקדש לסיפורים על בכיים של תנאים וחלקו השני לסיפורים על בכיים של אמוראים . כמו בפרקים האחרים גם כאן עיקרו של הפרק הוא דיונים מפורטים בכל סיפור לגופו וסופו סיכום ומסקנות שעלו מהם . בכיים של תנאים אפתח בסיפור המספר על בכיו של רבן יוחנן בן זכאי ומובא בברייתא המצוטטת בבבלי כתובות סו , ע"ב . הסוגיה שבה משולבת הברייתא עוסקת בהלכה המובאת במשנה : " החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה לכל מנה ומנה . " הברייתא עצמה אינה קשורה להלכה זו והיא מובאת בסוגיה אגב מעשה בבתו של נקדימון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים , משום שאף היא...  אל הספר