בדיקה של למעלה מעשרים סיפורים בבבלי בהם מצוי הצירוף " חלש דעתיה" או " חלשה דעתיה" המתאר התרחשות שאירעה לאדם בשל צער עמוק , מעלה שורה של מסקנות בעניין גורמיו וביטוייו של רגש זה . בפתח הפרק אציע סיווג של סיפורים אלה לשתי קבוצות , ואציג את התובנות הכלליות שהעליתי מתוך איסוף והשוואה של פרטי מידע המצויים בסיפורי כל קבוצה . בגוף הפרק אדון בהרחבה הן בסיפורים בודדים והן בקבוצות הסיפורים כדי לבסס ולנמק את התובנות שהוצגו בפתחו . סיווגתי את הסיפורים באופן הבא : א . סיפורים המספרים על חולשת דעת שאירעה לחכמים מפורסמים בתוך בית המדרש , בסיטואציה של לימוד או הכרעות הלכתיות . בכל הסיפורים השייכים לקבוצה זו הסיבה לחולשת הדעת קשורה להוראה או ללימוד . ב . סיפורים המספרים על חולשת דעת שאירעה לאדם , לא בהכרח חכם מפורסם , מחוץ לבית המדרש . בחמישה סיפורים מסוג זה מסופר על חולשת דעת שסיבתה קשורה ללימוד תורה , בשלושה אחרים הסיבה לחולשת הדעת היא השתוקקות עזה לזכות באהבתו של הקב . ה" ג . בחמישה סיפורים הסיבה לחולשת הדעת אינה קשורה באופן ישיר ללימוד התורה . אולם , בארבעה מהם היא קשורה אליו בעקיפין
אל הספר