מקורות רבים בספרות התלמודית , הן בהלכה והן בסיפור מגיבים לרגשות או מתארים מצבים שעיקרם ביטויי רגשות . המקורות ההלכתיים אינם מתייחסים לרגשות באופן מוצהר אלא מנסחים תגובות הלכתיות להתנהגויות רגשיות . יש שהמקור אינו אומר זאת בפירוש ואנו למדים זאת מכללא , על פי תוכנו . כך לדוגמה , המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בשאלה כיצד מרקדין לפני הכלה המובאת בברייתא בבבלי כתובות טז , -ב"עיז , ע"א ובמקומות נוספים : תנו רבנן : כיצד מרקדין לפני הכלה ? בית שמאי אומרים : כלה כמות שהיא , ובית הלל אומרים : כלה נאה וחסודה . אמרו להן ב"ש לב"ה : הרי שהיתה חיגרת או סומא , אומרי' לה , כלה נאה וחסודה ? והתורה אמרה ) שמות כג : ( מדבר שקר תרחק ! אמרו להם ב"ה לב"ש : לדבריכם , מי שלקח מקח רע מן השוק , ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו ? הוי אומר : ישבחנו בעיניו , מכאן אמרו חכמים : לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות . הדיון בין בית שמאי לבית הלל אינו משאיר מקום לספק , שהקביעה שיש לשבח את הכלה תוך כדי ריקוד , נבעה מהידיעה שהכלה זקוקה לעידוד ולתמיכה ביום נישואיה , משום שהיא נתונה במערבולת של רגשות . בדומה לכך המשנה בברכות ...
אל הספר