כנגד התוצאות של מלחמת " ששת הימים , " שנראו בשעתן כפסגת הצלחת הציונות ונחוו באופוריה של גאולה שלמה , נחשבת מלחמת " יום הכיפורים" עד היום כשפל כישלונה . " מלחמת ההתשה" קדמה לה , אבל היא התנהלה הרחק בדרום . הרגישו בה רק החיילים הסדירים שהוצבו על גדות התעלה , בעוד שהעם וממשלתו המשיכו לעסוק בהגשמת האינטרסים הפרטיים , העדתיים , התנועתיים והמפלגתיים שלהם באווירה השאננה של הנורמליות המעצמתית במשך שש השנים שחלפו בין מלחמת " ששת הימים" למלחמת " יום הכיפורים . " ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון שלה משה דיין בטחו בעוצמתו של צה"ל ובתמיכה המדינית והצבאית של ארצות הברית במדינת ישראל , על יסוד ההנחה שקיומה ועוצמת צבאה הם אינטרס אמריקני מן המעלה הראשונה . המעקב אחרי שיקום צבאות מצרים וסוריה הוכיח שהם עדיין רחוקים מיכולת להתמודד עם צה"ל בשדה הקרב . הניחו ששליטי מצרים וסוריה זוכרים היטב את לקחי תבוסתם המחפירה ולא ימהרו לחדש את המלחמה בהיקפה המלא . הצהירו דרך שגרה שמדינת ישראל רוצה שלום ופתוחה בכל עת למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים . אבל מול " שלושת הלאווים" של ועידת " הליגה הערבית" בחרטום ציפו לשינוי מוצהר...
אל הספר