פרק שמיני: הוויכוח על המטרה המדינית של הציונות ועל הנורמות של הגשמתה - בין הרצל לאחד-העם

מדינת ישראל קמה בה' באייר תש ( 1948 ) ח" על יסוד החלטת " האומות המאוחדות" ( להלן : האו"ם ) לחלק את הגדה המערבית של הירדן בין " המדינה היהודית , " האמורה להחזיר לעם היהודי את זכות ההגדרה העצמית , ל"מדינה הערבית , " שתעניק לעם הערבי הפלשתיני את אותה הזכות , וכמובן , על התשתית של היישוב היהודי בארץ ישראל . תשתית זו הייתה רחוקה מן הנחוץ למדינה מודרנית " נורמלית . " קרי : מדינה שמסוגלת להתקיים בעצמה מבחינה דמוגרפית , כלכלית , צבאית ופוליטית , אבל לדעת רוב המפלגות הציוניות בארץ הייתה זו שעת הכושר שלא תחזור על עצמה . כדי לנצל אותה צריך היה להשלים , לפחות כהוראת שעה , עם חלוקת הגדה המערבית , וזאת בניגוד מוחלט לדעה העקרונית של המפלגה הרוויזיוניסטית ושל מפלגות הפועלים ה"אקטיביסטיות , " ולהקים מדינה ללא תשתית מספקת , כלומר , לאמץ למעשה את דעת המפלגה הרוויזיוניסטית שלפיה תהיה המדינה הריבונית הכלי השלטוני היעיל לבניין התשתית הנחוצה לה : באמצעיה השלטוניים היא תוכל להביא עלייה המונית מארצות המצוקה , ליצור את הרוב היהודי בארצה , להקים את הצבא היעיל להגנתה , ולפתח את היישוב על תשתיתו הכלכלית המודרנית ....  אל הספר
הקיבוץ המאוחד