פרק חמישי: "שלילת הגולה" השואפת לתחיית העם - משנת משה מנדלסון

מבחינת ההתממשות של תצפית התמורה המהפכנית במצבו של העם היהודי בין עמי תרבות המערב הקדים שפינוזה את זמנו . הסדק הצר , שדרכו יכלו רק יחידים כמוהו לעבור בדוחק רב אל החברה הכללית , התחיל להתרחב רק אחרי יותר ממאה שנה וגם אז לא היה זה פתח פתוח לרווחה כי אם הבטחה על תנאי שקיומה המלא נדחה לעתיד בלתי מוגדר . במשך תקופת הדמדומים הארוכה התערערה סמכות הקהילה באטיות רבה . היא עדיין שלטה בחייהם של רוב היהודים , בעיקר בריכוזיו הגדולים של העם היהודי במזרח אירופה , אף כי איבדה את יכולתה לתת להם חסות מפני שרירות הלב העריצה של השלטון ומפני השנאה הגויית המתפרעת . מצור האפליה לרעה , שכלא את היהודים בין חומות הגטו מבחוץ , הוקל רק בשביל שכבה דקה של עשירים גדולים שעשו את הונם בשירות המדינה ולא תרמו יותר מ"צדקה" לכלכלת אחיהם . בנסיבות אלה שקע רוב העם בעוני ובתרבות העוני ומבחינתו החמיר המצור עד כדי חנק . בתנאים אלה פעפעו רעיונות ההשכלה החופשית מן החברה הכללית לחברה היהודית רק טיפין טיפין . הייתה התעוררות של יחידים שפעלו במחתרת משום שנתקלו באיבת רוב העם , שעדיין הלך אחרי מנהיגותו הרבנית , ולא קיבלו תמיכה מהשלטון ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד