המרד והגבורה הם מהנושאים הרווחים בדרמה העברית על נושא השואה משתי בחינות . האחת : פרטזינים ומורדי גיטאות . השנייה : השליחים , הצנחנים , ובעיקר - חנה סנש . המחזות מדגישים בעיקר את האופי ההרואי והטראגי של גילויי הגבורה , כסמל וכמיתוס לאומי המונצח מדור לדור . יש במחזות אלה , בדרך כלל , שילוב של סגנון דוקומנטרי היסטורי , המתמקד בדמות מסוימת , מוכרת , ובאותה מידה גם עם עיצוב דרמטי תיאטרלי , בסגנון ריאליסטי , או , לחילופין , פנטסטי או סוריאליסטי . הגיבורים פועלים במציאות היסטורית , בהווה , אבל גם מפנים מבט אל העבר - למה שקדם והנחיל להם מורשת של גבורה והקרבה , ואל העתיד - לדרך שבה ההיסטוריה תשפוט ותנציח אותם . כאן התיאטרון אינו משמש רק כאולם הצגות , אלא גם כמקום התכנסות של ציבור המאדיר את גיבוריו כסמל וכמופת חינוכי , הרואי , מרטירולוגי , ובעת ובעונה גם אתגר לחשבון נפש אישי ולאומי בכל הנוגע למקומה של השואה בזיכרון האישי והקולקטיבי . הנושא מופיע לראשונה כבר במהלך שנות הארבעים בכמה מערכונים ומחזות שוליים . גיבורי בעליית הגג מאת אשר לרנר ( 1943 ) הם תלמידי בית ספר בגיטו הלומדים במחתרת . הם מדקלמי...
אל הספר