כשהתחלתי לכתוב על יצחק קצנלסון החלטתי לבקר בוויטל ובדראנסי , רציתי לדעת מה נשאר שם ומה השתנה , הבאתי עמי צילומים מן המקום שצולמו כנראה על ידי מרים נוביץ' במועד קרוב מאוד לתקופה בה עדיין התקיים המחנה . היא צילמה את מלון 'פרובידנס ' ושחזרה תמונה בה היא חופרת באדמה במקום בו הוסתרו כתביו של יצחק קצנלסון . הייתי מצויד בספרו הנפלא של צבי דרור על מרים נוביץ / וסברתי כי שום דבר מהעולם הנורא ההוא לא נותר . בקבוקי המים המינרליים של ויטל עדיין מופצים ברחבי צרפת , אולם , כך סברתי , השאר נמחק . כשהגעתי לתחנת הרכבת של ויטל התרגשתי . פניתי למשרד התיירות המקומי והפקידה המנומסת אכן הכירה את הבניינים אודותם שאלתי . כאילו דבר לא קרה כאן בוויטל . המלונות , המבטיחים למתאכסנים בהם שפע טוב ובריאות נשארו כשהיו , וכמותם גם מלון 'פרובידנס . ' דיברתי עם החדרניות של חדר - 107 החדר בו התגוררו קצנלסון ובנו צבי . אכן המפתח המקורי לחדר זה נמצא במוזיאון לוחמי הגטאות , אולם החדר וחלונותיו המסורגים באופן אמנותי נשאר כשהיה . העובדות שהניחו בקפידה את המצעים הרעננים בחדר , לא ידעו דבר על ההיסטוריה של המקום . הן בנות כפרים ...
אל הספר