עם ילדים וחלוצים יצאתי מן הבית סר וזועף במצב רוח כבד וראש עייף יצאתי מבולבל ל'ערב ' של צעירים , צעירים ממש האולם היה מלא מהם ... הרי הם רק ילדים ! פנים רעננות מכל חליפת תלמיד מציצים ועיניים גלויות ... כמה גלויות ... חיפשתי , חיפשתי רציתי להכיר ביניהם את עשרים : עשרים הראשונים מיד ייפתח המסך , ואחד מדבר , השני מדקלם , שלישי מראה עצמו עם כינור , רביעי מאופר ופתאום עובר בי רעד שקט . עמדה על הבמה חיוורת כמו שיש תלמידה צעירה ושרקה , השפתיים חשוקות ובולטות כמו לב וגם השריקה באה מעומק הלב . את המנגינה אני מכיר , אני מכיר את הגעגועים , אך לא רק הנערה - מביאים זאת רוחות רחוקות עם שריקה כקריאתה של סולוויג , אהובה הקוראת הכיתה , הביתה , לפר גינטים התועים .
אל הספר