כבר הוזכר כי קצנלסון המשורר והמורה היה איש תיאטרון . הוא חיבר מחזות וביים אותם ואף שיחק בהם . בתיאטרון ראה יסוד המעצים את החיים , בבחינת מעשה של קסם ואהבה . חלומו הגדול היה להשתלב בתיאטרון העברי שיקום בארץ ישראל . כמי שהעמיק את הראייה כי בסיפורי התנ " ך משוקעים מצבים תיאטרליים מובהקים , הוא גם עיצב תפישה מדרשית הגורסת כי המילה יוצרת מצבים , כשם שהמצבים תובעים מילים , במובן זה שהמחווה חשובה לא פחות מן הטקסט . הטקסט לשיטתו הוא פרטיטורה התובעת ביצוע אנושי . והביצוע עצמו קורא לטקסט כתביעה להשראה , כניחוש לחיי הנפש . התיאטרון שהוא מציג הוא חלום , ולחלום זה יש יסודות עמוקים . לא ביסודותיה של הטרגדיה היוונית ופולחנה , אלא דווקא שיבה אל עלילות תנ"כיות המתרחשות בארץ ישראל . דרך הביצוע התיאטרלי , נעשה ניסיון לשוב לילדיות היהודית הקלאסית , שכן הילדים החווים את המחזה מקשיבים ומפנימים דרכו את סיפורי התנ " ך . עבור קצנלסון הילדיות היהודית הקלאסית היא סיפורי המקרא . הוא מפענח ומפר את שתיקותיו של הסיפור המקראי , ובמקרים אחרים הופך את המילה הנאמרת להעוויה ולתנועה . הוא דורש את המקור ותובע ממנו להופיע כ...
אל הספר