עמוקים היו הקשרים בין יוסף חיים ברנר לקצנלסון ואין הדבר מובן מאליו . כיצד זה קיבל י . ח . ברנר התובע , המייסר והביקורתי דווקא את הצד הרך שביצירת קצנלסון , את כתיבתו לילדים ואת שירתו העדינה ? ברנר מכנה את אופייה של יצירה זו "נחמדה . " כינוי חיובי זה שבא מפי האיש הביקורתי ששנא את המתיקות המזויפת והמדחיקה של רבים מהסופרים העברים אז , איננו דבר של מה בכך . בחילופי המכתבים ניכרת אהבה הדדית . י . ח . ברנר היה מבוגר מקצנלסון ובאחד המכתבים הוא מזכיר את העובדה שיצחק כבר אינו כנראה נער , אלא איש . קצנלסון התנגד לתפישתו העצמית של ברנר כזקן , כסבא ( זיידע . ( הוא מגלה בו דווקא את הצעיר מלא העזוז והכוח המעז לעמוס על כתפיו משא כבד . דומה כי הכינוי "נחמד" שמעניק ברנר לכתבי קצנלסון נובע דווקא מיכולתו של זה להטמין בכתביו תהומות מבלי לאבד את היסוד הילדי ואת הציפייה הפשוטה ליופי ואהבה . באחד המכתבים מסביר קצנלסון לברנר כי הוא דווקא אוהב את הערבוב בין המיסטי לריאלי . ברנר חש בכך , שהרי מנעוריו תבע מעצמו "להגביר את הריאליות והקדושה בחיים , " אלא שהוא מחפש את המיזוג בכתיבת הפרוזה עם העבודה הקשה . מתוך המכתב...
אל הספר