" שמש זורחת מאחורי כתפו של אדם ואין הוא יודע שצריך להחזיר את הפנים " . כמורה וכמשורר , כאדם שנפשו מתגעגעת ליופי , כך התייצב קצנלסון בפני הציבור היהודי . בקרב בני דורו הוא נודע כמשורר תם , שובב , מלא אהבה ורחוק מכל דקדנטיות וגלותיות . אולי אין זה מקרה שהחל לכתוב שירים כילד ומבטו הרענן נשמר וניכר גם כמעט בכל מה שכתב בהמשך חייו . התקבלותו המיידית כמשורר העניקה לו רשות וכוח להביא אל השירה העברית את בשורת השמחה , שהייתה כה חסרה אותה . וכך הוא מספר כיצד הוכרה שירתו כנער : רייזין התנפל על מחברת שיריי בגיל שבע עשרה הפסקתי את עבודתי במפעל של אבא ונסעתי פעם ראשונה לליטא . בנסיעתי זו הייתי כמה ימים בוורשה . ב ' תושיה / שם הדפסתי כמה שירים , התביישתי להראות את עצמי . לראשונה הלכתי למשורר אברהם רייזן . בסיפוריו היפים ובשיריו הנאים הוא קנה את אמוני , עוד בטרם הראיתי לו את כתיבתי , כנראה הרגיש שאני כותב והראה לי יחס אוהד . הראיתי לו מחברת דקה ... ריקן מלא התפעלות מלידה , התנפל על המחברת כמוצא שלל רב . ( ארכיון בית לוחמי הגטאות ) ביטוי לצד שמח ומואר זה בשירתו ניתן למצוא בשיר הילדים "השמים והארץ : " המ...
אל הספר