נועם יורו בהקשר הכלכלי , המחשבה על צדק חברתי מוגבלת על ידי הדומיננטיות של רעיון הצדק החלוקתי . בניסוח קצת פשטני נאמר שצדק חלוקתי מכוון לחלוקה צודקת יותר של הדברים העוברים מיד ליד בכלכלה - דברים מוחשיים כמו מכוניות ודברים לא מוחשיים כמו חינוך . רעיון הצדק החלוקתי מציב מגבלה למחשבה , כי הוא אינו שואל "מהו דבר כלכלי , " ? מהם אותם דברים העוברים מיד ליד בכלכלה , אלא מתייחס אליהם כאל סתם דברים ושואל רק כיצד השוק מחלק אותם בין האנשים . במגבלה הטמונה ברעיון הצדק החלוקתי אפשר להבחין בנקל אם נחשוב על הדברים הכלכליים שתפקידם לסמל עושר ולהעמיד אותו מול מבטנו . גייפ עירוני , למשל . אמנם הוא ממחיש את האי-שוויון החלוקתי , מאחר שהוא גדול יותר ויקר יותר מרוב המכוניות שסביבו . אבל תהיה זאת עמדה פרדוקסלית לומר כי אידיאל של צדק דורש שלכולם יהיו גייפים , או שלכולם יהיו דירות במגדלי יוקרה , כמו אלה שקמו בשנים האחרונות בתל אביב , שיוצרים באופן ממשי או סמלי מובלעות סגורות , בולטות ולא נגישות במרחב הציבורי . דומה כי לא צריך להסביר מדוע מצב דמיוני כזה נראה כמו סיוט חברתי יותר מאשר כמו אידיאל . בהקשר של שני הדב...
אל הספר