דנה פריבך-חפץ אחת מסיסמאות המחאה החברתית , ואולי המוצלחת שבהן , היתר , "צדק ורווחה ולא רווח וצדקה . " מעניין להביו את הסיסמה הזאת באמצעות מושג הנדיבות . נדיבות ונתינה הן תופעות רווחות בחיי היומיום , ואפשר לחשוב על שלוש משמעויות עיקריות שלהן . האחת - נתינה כסוג של חליפין אינטרסנטי , דבר שתמורתו נמדדת במונחים של מעמד חברתי והוא מכונן ומתחזק קשרים חברתיים . מרסל מוס דיבר על נתינה כזו בהקשר אנתרופולוגי של החלפת אובייקטים חומריים , ופייר בורדייה פירש אותה בחילופי הון סמלי ( הכרה , כבוד , אצילות ) שכרוכים בהם יחסי שליטה סמליים . תפיסה זו מבטאת את צד ה"רווח וצדקה" - אנשים ותאגידים עשירים , שפעמים רבות צברו את הונם באמצעות הפקת רווחים מופקעים על חשבון הציבור , קונים עתה באמצעותו רווח סמלי באמצעות מפעלי צדקה לעניים , שמבססים את יחסי הכוחות בין הנדבנים לנתמכיהם ( ראו למשל פעולות הבנקים . ( אפשר גם לראות את הנתינה כבזבוז מעשיר ואת הנדיבות כשפיעה ( והרס ) מתור עוצמה ספונטנית , יצרית ובלתי רציונלית - בכוונה שאין לה סיבה מלבד להיטיב עם המקבל , כוונה שאיננה ניסיון לרכוש משהו או להחזיר חוב והיא גם לא ...
אל הספר