אריאלה אזולאי בשנות התשעים טבע עזמי בשארה את המושג "מדינת כל אזרחיה" וביקש להפוך אותו לפרוגרמה פוליטית . לכאורה , ניסוח קולע של המובן מאליו - המדינה אמורה להיות של אזרחיה , בלי להבדיל ביו "אלה לאלה . " במילים אחרות , היא אמורה לשרתם . הרעיון הפשוט הזה התקבל על ידי יהודים ופלסטינים כאחד כהפתעה , כאירוע מטלטל . המדינה , בשיתוף פעולה מלא של התקשורת , עשתה הכול כדי להפוך את הרעיון הזה למסוכן ומאיים ולהבנות את בשארה עצמו כלאומן , כאויב חשוד ומסוכן . כמו יוזמות או תוכניות אחרות שהיה בהן משום בחינה של אופיה היהודי של המדינה או ערעור עליו , גם ההצעה של בשארה נדחתה על הסף בשיח הציבורי ההגמוני בישראל בלי שנבחנה ברצינות ובלי שנלמד הפוטנציאל שהיה בה להיטיב עם מציאות חייהם של האזרחים והאזרחיות . מובן שגם אי אפשר לאתר כיום נתונים מסודרים בנוגע לעניין שרעיון זה עורר בקרב הציבור היהודי . הרדיפה הפוליטית והמשפטית של בשארה , הבנייתו כלאומן והמרגינליזציה של פעולותיו הפכו את הפרוגרמה האזרחית שלו עד מהרה לעניין פלסטיני ( של פלסטינים אזרחי המדינה . ( היא נתפסה כביטוי לאויבות המהותית שהפלסטינים מגלמים . מטבע...
אל הספר