עירית כץ מהדיווחים שעקבו אחרי התקדמות הקמתם של האוהלים לאורך שדרות רוטשילד , נדמה היה כי אלה הפכו לברומטר חברתי שאם יטפס ויגיע לסוף השדרה , יתפקע ויתפזר ככספית מבהיקה בכל העיר . המחאה החברתית של הקיץ האחרון היתה רבת כוח , לא רק בגלל המוני האנשים שהתגייסו ויצאו להפגין למען מטרותיה הצודקות , אלא גם מפני שהצליחה לשנות בבת אחת את פניה של השדרה הכי מולבנת בתל אביב . החלום הנדל"ני שהתרחק לבלי שוב הפך לקליפה המאחסנת עירוניות חדשה שהתגרתה בו בהומור ובאירוניה שובת לב . שדרות "לו הייתי רוטשילד" התחילו בתור מאהל קטן של מרד צרכנים , שהתפתח בתוך שבועות ספורים לרחוב בתור רחוב . המרחב הזמני הגמיש והדינמי הוכיח שוב את תפקידו בהיסטוריה המקומית כחלק עיקרי מארגז הכלים של כל מאבק טריטוריאלי . מהמעברות של שנות החמישים ועד המאחזים של שנות האלפיים - ההתיישבות הארעית שנבנית במהירות בשאיפה להתקבע כעובדה בשטח הפכה כבר מזמן לערך בפני עצמו במילון המרחבי הישראלי . אמנם המעברה בשדרה ומחנות המחאה הנוספים שמיפו את הארץ מחדש הוקמו לשם כיבוש הקרקע רק במובן המטאפורי , אך אין לזלזל במקומם החשוב בשיח התביעות המרחביות הרוח...
אל הספר