תמורה נוספת חלה בימינו בתפיסת האמת המדעית . המדע — טען פופר הוא מערכת של היפותיזות שעדיין לא הופרכו , ולא גוף של דעות מוצקות . היא מערכת של ניחושים וציפיות , שעוברים בה על פי כללים מסוימים , מתור ההנחה , שהיא ודאית פחות או יותר , כלומר —שהיא מתקרבת לאמת . שוב אין לחלום על המתימטיזציה של העולם בשיטה סגורה , כפי שדימו לעצמם חלוצי המדעים והוגים במאה הי"ז . זאת ועוד למרבה המבוכה : על פי בחינת ההשערות של המדענים , אם הן מוליכות בדרך הנכונה או לא , אי אפשר להוכיח , שתיאוריה מדעית מסוימת היא אמתית , ותיאוריה אחרת היא מופרכת . אי אפשר להוכיח שכן הוא , בין שהחיזוי , הנובע מן התיאוריה , מתאשר ובין שאינו מתאשר . למרות החיזוי המתאשר אין להסיק שהתיאוריה נכונה , כשם שאין להסיק שתיאוריה אינה נכונה , כשהחיזוי שלה אינו מתאשר . מדוע ? בעיקרו של דבר , משום שהחיזוי , הנובע מן התיאוריה המדעית , אינו בא בעצמו ולבדו עם מסקנת המחקר , אלא הוא נגזר גם מהנחות עזר , שהחוקר מניח לצרכי אישור ההשערה או התצפית . הנחות עזר אלה כרוכות ב"מאניפולציה" ( ביטוי כולל פעולות רבות ) של החוקר , בגורמים פסיכולוגיים , חברתיים ואפ...
אל הספר