פרק רביעי אנייס ואיגט: שתי "מאמינות"

שלוש דרכים היו להביא אדם להתייצב לחקירה בבית הדין של האינקוויזיציה . הדרך הראשונה היתה הפחות מאיימת . האינקוויזיטור נהג לדרוש לעתים מוומנות בפני תושבי הפרוכיה על האמונה הנכונה ונגד המינות . בדרשה זו גם איים בחרם על כל מי שינסה לשבש את פעולתה של האינקוויזיציה במתן שוחד , סתירת עדות אמת , או חזרה מעדות אמת של עצמו , ואף על כל מי שיסרב לשתף פעולה במתן "עצה ועזרה . " כמו כן הכריז על "תקופת חסד" של "זימון כללי" atatw ) ( universalis שבה יכלו כל אלה שנתפסו למינות כלשהיא לבוא להתוודות וכן להלשין , והובטח להם שלא תוטל עליהם אלא עשיית 1 תשובה קלה . המלשינים נשאלו מה הניע אותם לבוא להעיד : שנאה , פחד , אהבה או בקשת רווח כספי והיו אמורים להשיב שכל רצונם הוא 2 להודיע את האמת . דרך שנייה היתה לשלוח זימון אישי לחשוד , בדרך כלל בעקבות הלשנה , להתייצב לחקירה בבית הדין . הזימון האינקוויזיטורי irrcn r נמסר לידי כוהן הפרוכיה והוחתם בחותמו ויש שצורף אליו אף אישור נוטריוני . הכוהן הביא את הזימון לביתם של האיש או האישה שלהם הוא נועד , בנוכחות עדים , ולאחר מכן היה אמור לחזור על הזימון בכנסייה בכל אחד משלושת ...  אל הספר