מחשבה ודיבור

מה קדם למה — המחשבה לדיבור או הדיבור למחשבה ? לכאורה זו שאלה בטלה , כמו השאלה אם הביצה קדמה לתרנגולת או התרנגולת קדמה לביצה — או אף יותר מכך : כלום אין זה מובן מאליו שהפעילות המוחית , השכלית , שנתעלתה ונשתכללה אצל מין האדם , קדמה למסר המילולי ואפשרה אותו ? אלא שבה במידה ברור , שיש דו סטריות בין מחשבה לדיבור : מלים , משפטים המצטרפים לשיח — — ma אינם נזרקים לחלל ובוודאי אינם אובדים בו ; כיוון שהושמעו — הריהם חוזרים ומפרים ומעשירים את המחשבה , הן של השומע והן של המשמיע . אולי הקושי במתן משפט הבכורה — אם לחשיבה ואם לדיבור — הוא בכך שאלה הם מושגים בלתי מוגדרים כל צורכם , והריהם כמו חופפים זה את זה . על התלות של החשיבה בדיבור יכולות להעיד תקלות פתולוגיות כמו גמגום או ל ע יי ה = ) אפאזיה , פגימה בכושר הדיבור כתוצאה משבץ המוח או ממחלת מוח אחרת . ( אין הדיבור סוף מעשה במחשבה תחילה מתוכחת או מתוכנתת מראש , לכל פרטיה ודקדוקיה , אלא הוא תהליך פתוח , ספונטני , מתמשך . והנה המגמגם או חולה השבץ המשתקם , שעודנו מתלעע , חש כאילו שהוא יודע מה ברצונו לומר וכל מחשבתו סדורה ; אך מרגע שהוא נכשל בביצוע האק...  אל הספר