וילון , ריבויו המקובל כיום הוא וילונות , ולמען הפשטות יש להעדיפו על הצורה וילאות שבלשון חכמים . העיר לי על כך קורא מלומד , איש הסגל של אחת האוניברסיטאות , ש'למען תקנת הרבים המתקשים בזכר ונקבה דקדוקיים , רצוי יותר "וילונים , " וכן מזלגים , מסמרים וכדומה . ' תמיהני מי הם אותם 'רבים' שעל תקנתם יש לשקוד . חזקה על העברי הממוצע שהוא יודע את הגחמות ( קפריזות ) של הריבוי בלשוננו — והוא משתלט בנקל על החריגים הבולטים . עברי זה עיכל את העובדה שהריבוי של אב הוא א ב ו ת , של אילן — א י ל נ ו ת , של פיקדון — פ ק ד ו נ ו ת , של עיפרון — עפרונות ; ולא עוד אלא שהוא מקיש לעתים היקש מוטעה , ומכל מקום מיותר , ואומר גם פתרון — 'פתרונות , ' אף כי המקרא מלמדנו ש'לאלוהים פתרונים' ( בר' מ , ח . ( הדובר הממוצע כבר הורגל לכך שיש לו ו י ל ו נ ו ת בביתו , וחוששני שאם נתיר לו פתאום ( או נ ו ר ה לוי ) לומר 'וילונים' — נביא אותו במבוכה . כיוצא בזה , המעבר מ'מזלגות , ' הריבוי השגור בפי כל אדם , ל'מזלגים' — יחולל מהפכה בהרגלי האכילה והדיבור ; מהפכה מיותרת בהחלט . לעומת זאת , רובנו נוהגים לתקוע מסמרים — גם אלה הזוכרים ש...
אל הספר