אפשר שהתופעה הבעייתית והפרדוקסלית ביותר , המעירה על תהליך התמערבותה של הלשון העברית , היא השימוש הרווח מאוד ב'יש לי את , ' שימוש הנחשב עדיין — גם לדעת המחבר — לשיבוש גמור . מכל מקום , ' התעקשותו' של 'יש לי את , ' השתרשותו העמוקה בשפת הדיבור , מחייבות לרדת לחקרה של התופעה ולא לפטור אותה באפס יד . זאת לדעת : 'יש לי את' ונספחיו 'אין לי את , ' 'היה לי את , ' 'יש לי אותו' — א י נ ם סלנג , אינם גידוליה של עברית שוקית או עילגת , אלא הם תולדת צורך הבעה מובהק של עילית חברתית תרבותית . מגלגלים ב'יש לי את' חברי כנסת ושרים ומנכ"לים , קציני צבא בכירים , פרופסורים , פה ושם סופרים ומשוררים , ומורים , לרבות מורים לעברית ! אומר אני שהשימוש ב'יש לי את' הוא פרדוקסלי , שכן מתרוצצות כאן שתי רגישויות , האחת לועזית והאחת עברית . קרבתן והשראתן של לשונות אירופיות , שלכל אחת מהן פועל מובהק לסימון קניין to have ) באנגלית , haben בגרמנית , avoir בצרפתית , habere בלטינית ) גורמות שדוברי עברית יסגלו להם מעין פועל כזה גם בלשוננו . 'יש לי , ' וכן 'היה לי' בעבר , 'יהיה לי' בעתיד , ' אין לי' בשלילה — נתפסים כפ ו ע ל ...
אל הספר