ספר זה מציג את התכנון בישראל מנקודת מבט ביקורתית באמצעות ניתוח תפיסתו של המתכנן - המומחה המעצב את המרחב העירוני - ולעומתו ניתוח האופן שבו תופסות קהילות את המרחב המעוצב ומשתמשות בו בחיי היומיום . ההנחה היא שיש פער בין חזונם של המתכננים המומחים - המייצגים במידה רבה סדרים חברתיים , כלכליים ופוליטיים של הממסד ( המדינה , העירייה או הרשות המקומית ) - לבין הרצונות , התחושות והציפיות של יחידים ושל קהילות . פער זה הוא , לטענתי , מקור לרגשות של תסכול , אי שביעות רצון , אי נוחות , חוסר ביטחון , פחד , חוסר שייכות וניכור , ולעתים גם לתחושות של אפליה ודיכוי , המתעוררים לא פעם בקרב המשתמשים בעיר ובמרחביה . לפערים אלו המחשות רבות בחיי היומיום בערים בישראל ובעולם . אציין לדוגמא אנקדוטה שהתרחשה בירושלים ביוני , 2011 שעניינה בנייה חומה או גדר בין הקטמונים לבין שכונת מקור חיים , המונעת מילדי הקטמונים גישה לאחד הגנים הציבוריים הממוקם בתפר בין שתי השכונות ' . חומה זו נבנתה במסגרת הסכם פשרה בין יזם שבנה בית בשכונת מקור חיים לבין שכנים המתגוררים בסמוך , מבלי שתושבי הקטמונים יהיו מודעים להליך . החומה נבנתה באי...
אל הספר