רוח רפאים חבושת מסיכה , שדרכה נשרכת לצידנו ושקוראים לה מחר ! הו ! המחר זה הדבר הגדול ! המחר , מה יהיה טיבו ? ויקטור הוגו , שידי הדמדומים בשנות השמונים הידקה אורי את המגע הישיר שבין יצירתה לבין המציאות באמצעות ביקורת נוקבת על המחיר המוסרי והאנושי שהחברה וקורבנותיה משלמים בעקבות גל האלימות שעורר הכיבוש , ובעיקר בעקבות מלחמת לבנון . לא היתה זו פואטיקה פוליטית כפשוטה , אך היא בהחלט הציעה היבט נוסף ופלסטי של המחאה שפשטה אז בספרות העברית , בעיקר בדברי משוררים . בשנים אלה פורסמו שירי מחאה נגד המלחמה בכלל , אך בלבם , ובלב העמדה הביקורתית שקנתה לה מקום בחברה הישראלית , עמדה הטראומה המכוננת של הטבח בסברה ושתילה . מעורבות מעין זו אינה נדירה ביצירתה של אורי . כזכור , שרה ברייטברג הגדירה את הסדרה "רקוויאם לציפור , " שראשיתה באוקטובר , 1973 כ"קינה עצמית ובחרדה ליכולת העמידה של כל מה שהוא רגיש , חלש ופגיע 139 , " וכך הצביעה על זיקה אפשרית בין יצירתה של אורי למלחמת יום כיפור . כאן אני מבקש למתוח את העשייה הביקורתית המכוונת והמדויקת של אורי - הכורכת כמובן את הנרטיב הפרטי בעמדה רפלקסיבית בשדה החברתי שבו...
אל הספר