הסכם זה פתח את הפתח לשינוי המערך המדיני-הציבורי של ציוני ארצות-הברית , ובעיקר הוליך לארגון מחדש של ועד-החירום . אמנם היו מתומכי סילבר שראו בהסכם "פשרה פייסנית" והתנגדו לו , אך הרוב ראו בו ניצחון כמעט מוחלט לתומכי סילבר , בשלושה תחומים מרכזיים : ( א ) סילבר ינהל את הפעולה המדינית הציונית בארצות-הברית ; ( ב ) נשברה אחיזתה של האדמיניסטרציה הישנה בהצ"א , וסילבר יקבע את אנשיו לתפקידי מפתח ; ( ג ) ועד-החירום יאורגן מחדש ויופעל כזרוע ציבורית-מדינית חזקה ועצמאית . 9-ב באוגוסט 1943 אושרה מועמדותו של סילבר ליושב ראש עמית של ועד-החירום , לצדו של וייז . באותו היום נשלח ופורסם מברק ברכה חם של וייצמן לסילבר , ונאמר בו : " ברגע קריטי זה נשואות עיני כל ציוני העולם אל ארצות-הברית ואל ציוני ארצות-הברית 215 להשגת תמיכה מדינית . " כמו כן הביע וייצמן את תקוותו כי כישוריו המדיניים של סילבר ו"תכונות החזון והאומץ" שלו יכוונו להשגת מטרות הציונות . תומכי סילבר העבירו בוועידה הצהרה על "פעולה פוליטית , " ובה נאמר כי לנוכח המצב הקשה והסכנה לקיום היהודי על הצ"א לתמוך תמיכה מלאה בד"ר סילבר ולשתף פעולה עמו ועם מועצת ...
אל הספר