באותם ימים ממש קמה לתנועה הציונית בארצות-הברית אופוזיציה קיצונית מקרב התנועה הרפורמית . מצד אחד התחזק בהדרגה מעמדה של הציונות בתוך התנועה הרפורמית והגיע לשיאו כשברוב קולות החליטה הוועדה המרכזית של הרבנים הרפורמים ( CCAR ) להקים כוח צבאי יהודי . ומצד אחר הוליכה התחזקות זו להתארגנות שכנגד מקרב הרבנות הרפורמית . בראשית יוני 1942 התכנסו באטלנטיק-סיטי תשעים רבנים רפורמים לגבש ליהדות הרפורמית תוכנית לא-ציונית . הרב מוריס לאזרון מבולטימור יצא בהתקפה שלוחת רסן על מניעיהם ועל חוסר נאמנותם של הציונים האמריקנים . הרב לואיס וולסי חזה כי הכינוס יזים את טיעונם של הציונים כי תנועתם מייצגת ארבעה מיליונים מיהודי ארצות-הברית ואת מכלול החיים היהודיים . הכינוס פרסם מנשר לעיתונות וכותרתו "הצהרת העקרונות על-ידי קבוצת רבנים לא-ציונים . " תשעים רבנים תמכו בו . העיקרון השלישי בהצהרה היה התקפה חריפה על הציונות ברוח "הפירוש האוניברסלי של ייעודה של ההיסטוריה היהודית" והודגש שתפקידה ומעמדה היחיד של היהדות הוא רוחני-דתי . itAA עד אז מצאה ההתנגדות לציונות בציבוריות היהודית בארצות-הברית ביטוי בעמדותיהם של אישים יחידי...
אל הספר