בקיץ , 1942 עם התקדמות צבאות גרמניה לעבר מצרים , התעוררה בארצות-הברית דאגה חמורה בנוגע לאחיזתן של בעלות-הברית במזרח התיכון בעתיד . ראשי המטות המאוחדים הגיעו למסקנה , שיש לנקוט כל מאמץ צבאי ומדיני כדי להחזיק במזרח התיכון . על-פי מדיניות זו הוחלט לנצל את יוקרתה של ארצות-הברית ואת ההערכה כלפיה , כדי ליצור בקרב עמי האזור יחס חיובי לבעלות-הברית . גם מחלקת המדינה החזיקה בעמדה זו . עוד באמצע 1942 כינס ראש מחלקת המזרח התיכון , בעידודו של האל , סדרת פגישות כדי לדון בדרכי פעולה בנושא . בדיונים אלה הציע ליטננט-קולונל הארולד ב' האסקינס , שהיה ממונה על תיאום פעולות חוץ ב"משרד לשירותים אסטרטגיים" , ( OSS ) לשכנע את נשיא 169 ארצות-הברית להטיל את כובד משקלו כנגד "האגיטציה" הציונית . מאריי אימץ 170 בהתלהבות את הרעיון והכין טיוטת-הצהרה שתפורסם בחתימת הנשיא . אך הנשיא סירב לפרסמה בטענה כי "אם נטפח לאחת מן הקבוצות על השכם נעורר ממילא בעיות 171 בתקופה קריטית . " התקדמות הגרמנים בצפון אפריקה הוכיחה שוב את חשיבות הנושא . קורדל האל חזר לטפל בו והציע שמשלחות הסיוע הצבאי של ארצות-הברית בבירות המזרח התיכון יוגדל...
אל הספר