כמקובל בוועידות יהודיות בארצות-הברית , לא היה קשר ישיר בין דיוני הוועידה לבין ההחלטות אשר נתקבלו בסיומה . בבילטמור ניכר הדבר ביותר , מאחר שהסכמים מוקדמים בין המפלגות מנעו את מליאת הוועידה מלקבל החלטות כלשהן , וגם החלטות אשר עובדו בידי ועדה מיוחדת הוגשו לאישור הוועידה רק אם נתקבלו פה אחד על דעת המפלגות המשתתפות בוועידה . בזמן שכונסו ישיבות הוועידה עסקה ועדת משנה , שהורכבה מנציגי המפלגות ובראשה עמד רוברט סאלד , בניסוח החלטת הסיכום . לוועדת המשנה הוגשו טיוטות-החלטה , אשר הוכנו קודם לכן והתבססו על החלטות ועירות ציוניות קודמות . '" גם קבוצות וצירים יחידים הופיעו בפני ועדת המשנה והעלו הצעות . לאחר דיונים הגישה ועדה זו בערב האחרון של הוועידה את הצעותיה ללואיס לבינטאל - נשיא הצ"א , אשר עמד בראש "ועדת ההחלטות" של הוועידה . הדיון נסב בעיקר סביב כמה סעיפים שנויים במחלוקת . ברור כי מן הבחינה הציבורית היה צורך להידרש לשאלת הקמת כוח צבאי יהודי , ולו רק כדי לנסות ו"לאזך את הפעילות הקולנית של הוועד למען צבא יהודי , שזכה לתומכים בחוגים רבים ושונים בציבור האמריקני . ואמנם נפתרה בעיה זו על-ידי ניסוח אשר ...
אל הספר