פעולות הלשכה היו מטבען ארעיות , שכן תהליך האמריקניזציה אשר עבר על גל הגירה זה היה מואץ מכמה סיבות . הפליט-המהגר התרחק מפעולות במסגרות נפרדות ונדחף לחפש את מקומו באיגודים חברתיים ואחרים , העשויים לשמש אותו בקידום האמריקניזציה שלו . גם הפליט הציוני החל לחפש את מקומו בארגונים הציוניים האמריקנים , בעיקר בהצ"א וב"הדסה , " "הדסה" אף נחשבה לגורם העיקרי שיוליך לאמריקניזציה את אשת המהגר , אשר חסרו לה האפשרויות שהיו לבעלה ליצור מגע חברתי . התנועות הציוניות , שמראשית שנות השלושים התאמצו יותר מתמיד להגדיל את מספר חבריהן , ראו בפעולות הלשכה גורם המעכב את השתלבותם של ציונים רבים בתוכו . אחדות מהן אף יזמו פעולות מיוחדות למשוך מהגרים ולצרפם אל שורותיהן , כך למשל העניקה "הדסה" חברות כבוד פטורה מתשלום למהגרות אשר הצטרפו לשורותיה . סניפי הצ"א בערים רבות פעלו בדרך דומה . שנה לאחר שהוקמה הלשכה החלו אפוא להישמע קולות גוברים בוועד-החירום כנגד המשך פעולותיה ; המתנגדים העיקריים היו הצ"א ו"הדסה . " בסוף 1940 הוחלט להפסיק להקציב כספים ללשכה , וכך בא הקץ לפעולותיה " .
אל הספר