המאבק על הסמכות להוציא כספים שאספו ציוני ארצות-הברית לשם העלאת עולים ארצה או להצלת מנהיגים ציונים מאירופה הכבושה , היה הפן המרכזי בבעיה הכספית שעמדה אז בפני הציונים האמריקנים . אף שהיו מגייסי הכספים הגדולים ביותר של התנועה 63 הציונית 5 % -1070-כ ) ר מתקציב ההנהלה הציונית באותן שנים נאסף בארצות-הברית , ( היו חסרי שליטה לחלוטין על השימוש בהם . זאת ועוד , בה בשעה שהציונים האמריקנים העבירו ארצה עוד ועוד סכומי כסף בדרכים רבות ושונות ( הקרנות הלאומיות , " הגוורקשאפטך , ידדי האוניברסיטה והטכניון , "הדסה" ועוד , ( חסרו לתנועה הציונית בארצות-הברית כספים לפעולותיה השוטפות . הצ"א אף עמדה בתחילת התקופה על סף פשיטת-רגל , ובסוף 1941 עדיין היתה בגירעון של 50 , 000 דולר . מצב זה הביא לידי צמצום חמור ביכולת הפעולה של הציונים האמריקנים בכלל ושל ועד-החירום בפרט , והדבר ניכר היטב בפרשות עליית ההצלה והגירת ההצלה . כל תחומי הפעילות הציונית קוצצו או בוטלו מפני שלא ניתן לציונים האמריקנים להשתמש בכספים אשר הם עצמם אספו בארצות-הברית למען הקרנות הציוניות הלאומיות , וההחלטות בעניין הקצאת הכספים נשארו בידי ההנהלה ...
אל הספר