הבעיה העיקרית אשר עמדה בפני הפליטים היתה הוצאות הנסיעה והקיום בדרך . הד"ר גולדמן העריך שהוצאות אלו יהיו 550-450-כ דולר לפליט מליטא וכ300-250- דולר לפליט מדרום צרפת או מפורטוגל . ועדת המשנה נפגשה בעניין זה עם מוריס טרופר מן הג'וינט , אך הוא סירב לשתף פעולה עם ועד-החירום . לבסוף הגיעו הצדדים ל"הבנה" וקבעו כי הארגונים הציוניים השונים יפנו אל הג'וינט כל אחד בנפרד , והג'וינט ישתתף בהוצאות העברת המנהיגים הפליטים של אותו ארגון . טרופר אף הבטיח להורות להיק"ם שיתחשב התחשבות מיוחדת באנשים אלה בעת הטיפול בעניינם . אפשר להניח כי אנשים מסוימים בהנהלת הג'וינט סירבו לראות בוועד-החירום גוף ציוני-מדיני מרכזי והעדיפו לטפל בכל ארגון ציוני בנפרד . למעשה לא היה ל"הבנה" זו ערך רב , וכאשר עלה לדיון עניינו של אחד ממנהיגי "המזרחי" מפולין , ו"המזרחי" ביקש מהיק"ם לשלם 509 ' 0 מהוצאות הנסיעה , סירב הארגון להיענות לבקשה וטען שאין לו אמצעים . שוב נערך דיון בנושא , ואנשי הג'וינט טענו כי אין להם כסף כיוון שגברו הדרישות לכספים בעקבות המלחמה . הד"ר נ' גולדמן התקיפם בטענה כי זמן קצר קודם לכן העניק הג'וינט כספים לאותה מט...
אל הספר