אפתח בשתי דוגמאות לעמדה החילונית הדו קוטבית : האחת היא רשימותיו של בני ציפר , עורך מוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ , בטורו המתפרסם באתר האינטרנט של העיתון ; והאחרת היא שיחה שקיימתי עם מנהלת בית ספר ממלכתי במסגרת מחקרי על המסורתים בישראל ( ידגר . ( 2010 ציפר מציע ניסוח ישיר ובוטה של העמדה החילונית , ואין הוא מייצג את הזרם החילוני המרכזי ; הטון הקיצוני שלו מכוון מן הסתם למשוך תשומת לב , ולבטח אינו מקובל בציבור החילוני הרחב . ואולם , זהו ביטוי מוקצן של רעיונות המצויים בשדה השיח , גם אם לא תמיד באופן גלוי . רבים ממרואייניי העידו שהם מכירים ניסוחים דומים , ולכן כפי הנראה אין מדובר בעמדות נדירות ביותר . ציפר מקפיד על בניית דימוי עצמי של חילוני אידיאולוגי - לעתים הוא מציג את עצמו כנאמן ליהדות כתרבות ובחסר כל עניין ביהדות כדת , ולעתים הוא נשמע כאוניברסליסט שאין לו כל עניין ביהדות . לדידו , ביטויים מסוימים של דתיות ומסורתיות הרווחים בציבור - שבעיניו אין הם "אמתיים" - הם איום ישיר על הקדמה והנאורות החילוניים שאמורה לגלם מדינת הלאום הישראלית : קראתי בעיתון [ ... 1 שיותר משמונים אחוז מהישראלים א...
אל הספר