המסורת היהודית פורשה ונשמרה לאורך ההיסטוריה בכלים עדתיים או אתניים . לדוגמה , ישנה הסכמה גורפת בקרב יהודים שומרי מסורת שציון חג הפסח ושמירה על הלכותיו מהותיים לזהות היהודית ; אבל תרגומה של הסכמה זו לפרקטיקה ולאורח חיים משתנה ממקום למקום ומעדה לעדה . עובדה זו חושפת נקודת תורפה אחרת של החילוניות היהודית בישראל : ההעדפה הבולטת של מבנה זהות לא עדתי . "חילוני" היא תווית זהות אשכנזית בדרך כלל , ורוב החילונים הם אשכנזים . אבל מאפיין מרכזי של הזהות החילונית הישראלית ( ושל המסגרת האידיאולוגיה הרחבה יותר שלה , הלאומיות היהודית הישראלית ) הוא הכחשת הממד העדתי שלה . זו אחת התוצאות של מפעל כור ההיתוך הלאומי . במסגרת אידיאולוגיית כור ההיתוך הושקעו מאמצים רבים במחיקת הזהות העדתית , שכן זהות זו נתפסה כמאיימת על האחדות הלאומית היהודית . כך הפך היהודי החילוני האשכנזי - המנושל מרכיבי זהותו העדתית היהודית הישנה , היידישאית מסורתית - למעין אבטיפוס של הישראלי , שישראליותו ויהדותו משמשות בו בערבוביה , ושתיהן כרוכות זו בזו כשני ביטויים של זהות אחת , לאומית ומחולנת . זהות זו הפכה לנורמה בישראל והייתה למובן מאל...
אל הספר