כפי שמעירה יוכי פישר , הוראותיו הדתיות וההלכתיות של השורש חל"ל ידועות ומוכרות , וכן ידוע מקורה הארמי של המילה "חילוני" ( מדובר בתרגום לארמית של המילה "זר" [ לכהונה , ([ אך מפתיע היעדרו של עיסוק משמעותי בשימוש המקובל במונח כיום ( פישר [ בהכנה . ([ מתברר שעד סוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים של המאה העשרים , המונח העברי ששימש לזיהויו של היהודי הלא דתי , או מי שאינו שומר מצוות , היה "חופשי . " כינוי זה החל לשמש במאה התשע עשרה , בתקופת ההשכלה , בעת שהמונח הקלאסי לזיהויו של יהודי לא דתי - "כופר" או "אפיקורוס" - לא התאים עוד . צבי צמרת מספר שהמונח " חופשי" בתקופת היישוב נשא משמעות חיובית הרבה יותר מן המשמעות שהייתה לו בקרב אנשי תנועת ההשכלה , שטבעו אותו : בעבור המשכילים משמעו היה "משוחרר מן הדת ; " ואילו בעבור המתיישבים הציונים משמעו היה החירות שלא לקיים את ההלכה על פי הפרשנות האורתודוקסית המקובלת - אבל גם החירות לקיים מקצת המנהגים והמצוות של המסורת היהודית . אם כן , פירוש המונח "חופשי" לא היה בעבורם התכחשות לדת ולמסורת . לפי צמרת , המונח "חילוני" ( או "חולוני ( " היה בשימוש כבר במאה התשע...
אל הספר