האמנית שולה קשת בוחרת להעלות על סדר היום את סוגיית מעמדן של האישה המזרחית והאישה הערבייה הסובלות מדיכוי כפול : מגדרי ואתני או לאומי . בעבודה רעולה ( תמונה , ( 62 משנת 1999 היא מציגה את דיוקנה העצמי המכוסה במעין רעלה העשויה ממלאכת אריגה או רקמה מסורתית . האריגה והרקמה מייצגות את העולם האסתטי של מלאכות היד המזרחיות , המונמכות בעיני עולם האמנות המערבי ונחשבות ל"אומנות" , ( craft ) בניגוד ל"אמנות" . ( art ) דיוקן זה מציג את הסטריאוטיפ של נשים ערביות מוסלמיות המודדות והמורחקות בגלל דימוי הרעלה , אולם בו בזמן קשת מערערת על הדימוי באמצעות מבטה הנוקב והישיר המופנה למצלמה , המדגיש את היותה סובייקט הגאה בתרבות המקור שלה . בהקשר של שדה האמנות האמריקני , היתה בטי סאאר אחת מהאמניות האפרו-אמריקניות הבולטות שעמדו על אותם עקרונות , כשני עשורים מוקדם יותר ( ראו עמוד . ( 95 שורשי הפמיניזם המזרחי בישראל שואבים את השראתם מהפמיניזם השחור , או הפמיניזם של צבע , שנולד בארצות-הברית של שנות השבעים ונחשב חלוצי ומהפכני לזמנו . הדיון האינטנסיבי בסוגיה זו החל בעקבות התנועה לשחרור האפרו-אמריקנים שמתוכה עלתה מודעותן...
אל הספר