הבה נעבור עתה מן ההלכה אל המעשה ונתמקד בקווים מנחים לעשייה פדגוגית הומניסטית . את אלה אציג באמצעות התמקדות בקבוצות של מאפיינים פדגוגיים בעלי מכנה משותף . קבוצת המאפיינים הראשונה מתמקדת באופני הנוכחות הפדגוגית של אנשי חינוך ראויים לשמם . כדי שלמורים תהיה השפעה מחנכת על התלמידים עליהם לסגל לעצמם אופני נוכחות , ביטוי ותקשורת בעלי מובהקות מחנכת ( ראו על כך בהרחבה בפרק החמישי . ( רעיון זה של הפגנת דוגמה אישית ומצוינות תפקודית נוגע לכל ההשתלמויות וההדרכות בעיסוקים הפרקטיים : כפי שמבנאי טוב איננו מצפים , מעיקרו של דבר , להרצאות על בנייה אלא למבנים מעולים , ומספורטאי טוב איננו מצפים שיציג את מכשירי האימון שלו אלא את מצוינותו הגופנית , כך אנו דורשים ממחנך טוב לא דיבורים עיוניים והטפות מוסר , אלא נוכחות שיש בה כדי להעצים את תהליך החינוך לצד הגשמת מידות טובות אינטלקטואליות ומוסריות ויכולות הנגשה , העשרה והשראה " . אסביר זאת באמצעות דבריו של מרטין בובר במאמרו "על חינוך האופי , " שם הוא מאיר את עינינו לשלוש איכויות , ששמן מתחיל באות , 'א והן העושות את נוכחותו של המורה נוכחות מחנכת : אמון , אידאליזם...
אל הספר