בפרק זה אציג עמדה ביחס להכשרתם של מורים טובים כאנשי חינוך ראויים לשמם , אולם כבר בפתח הדברים אני מבקש לקבוע את הנחת היסוד , שתכנית להכשרת מורים , ולו גם הטובה ביותר , אינה מסוגלת כשלעצמה להפיק אנשי חינוך מצוינים . הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבכל תחום , מידה טובה , הצטיינות , קל וחומר וירטואוזיות , הן לעולם תוצר של חיבור בין נטייה אישיותית לבין השבחה תרבותית או פיתוח מקצועי . במילים אחרות , שילוב הכישרון עם ההשבחה הוא קריטי להפקת איכויות מופתיות בפרקטיקות התרבותיות והחברתיות . כישרון ללא השבחה יניב הפצעות אקראיות , בלתי-שיטתיות , של יכולת ; והשבחה ללא כישרון תסתכם , במקרה הטוב , בתפקוד סביר אולם נטול שאר רוח , ובמקרה הרע - בתפאורה מבטיחה למחזה דל ולמשחק משמים . עוד חשוב להבהיר , שהנחת היסוד שלעיל אינה מבטאת פסימיות ביחס ליכולת להכשיר ולטפח עובדי חינוך מעולים , ולבטח אינה מכוונת לרפות את ידי העוסקים בהכשרת מורים . ההפך הוא הנכון : בדיוק כפי שאיננו חוסכים כל מאמץ לסיפוק מיטב התנאים וההזדמנויות להגשמת כישרונותיהם של ילדים , חרף ההנחה , כי הפוטנציאל שלהם תחום , במידה מסוימת , בגבולות היכולות וה...
אל הספר