במאה השתים עשרה נוסף לשירת ישראל בספרד סוג ספרותי חדש' שנתחבב מהר על הקוראים וכבש לו מקום קבוע בתוך יצירת הסופרים העברים . חיבורים בעלי עלילה מפותחת' מעשיות' משלים - הלצות וכדומה הוגשו לקהל מאז ואילך . בלבוש של פרוזה חרוזה' המתובלת פה ושם בשירים שקולים . כדוגמת שירת החול הספרדית בכללה' היה גם סוג זה מעיקרו נטע זר בספרותנו . הוא נוצר בתורת חיקוי לימקאמה' הערבית' צורה פיוטית חשובה ורבת אפשרויות , שצמחה והגיעה לשיאה במרוצת המאות העשירית והאחת עשרה . לפי תכונתן היו המקאמות מעין סיפורים או נובי לות' ובהיות כמה מהן קשורות זו כזו' היה בהן מצביונו של רומאן . החרוזים שבהן לא שימשו אך ורק קישוט חיצוני ; הם שיוו להן גוון מיוחד' ויש שגם את עצם תוכנן לא היה אפשר למסור בלעדיהם . על כן לא נוכל להפריד בין רשויות השירה והסיפור בבואנו לדון להלן על אלחריזי , אמן המקאמה העברית . אין ספק' שרוב המקאמות העבריות הקדומות הושפעו ממקורות ערבים . ואולם בעת שהמגע בין יהודי ספרד וסביבתם הערבית היה חזק ביותר — בתקופה שנסתיימה במחצית המאה הי"ב בשמד המואחדים וחורבן כל הקהילות באנדאלוסיה — לא זכתה המקאמה העברית להוקרה...
אל הספר