הקאנוניות הכפולה של המקרא

אורי אלטר קל לחשוב שהמקרא הוא שמספק לנו את הדגם המופתי לעצם רעיון הקאנון שכה מרבים לדבר בו בחקר הספרות היום . אך למעשה , העברת מושג הקאנון מתולדות חקר הדת לספרות החילונית התרחשה רק בשלב מאוחר למדי . כך למשל , עורכי מהדורת 1955 של Oxford English Dictionary-n לא מודעים שהמונח קאנון כבר מיושם בספרות , והם מציעים הגדרה חד-משמעית זו : "הרשימה של ספרים מכתבי הקודש שמקובלים על הכנסייה הנוצרית כמהימנים וכתובים ברוח הקודש . " יש לשים לב לאופיו הנוצרי של הקאנון שמוצע כמובן מאליו בהגדרה הזאת , מפני שבשביל יהודים , מהתקופה העתיקה עד ימינו , היתה הקאנוניות של המקרא אנלוגית ובכל זאת שונה , כפי שאנסה להראות בפרוטרוט , מן הקאנוניות בעיני נוצרים . ההחלטיות שבהגדרה המצוטטת מסגירה גם את הסילוף המגמתי שבאימוץ המונח קאנון ליצירות-ספרות חילוניות , משום שהוא מעלה על הדעת מעין סנהדרין של פוסקי הלכה ספרותית , העומדת מאחורי קלעי התרבות וקובעת רשימה של " ספרים מהימנים וכתובים ברוח הקודש" המרחיקה כל סופר בעל נטייה אידיאולוגית או אסתטית לא נכונה , או זהות אתנית חשודה . האמת היא שמערך הסיבות הגורם לכך שספרים מסוימי...  אל הספר