החוקרים הדנים בזמן חיבורו של מעה"ד מתארכים אותו בדרך כלל , בעקבות צונץ , לשלהי תקופת הגאונים , מן המאה התשיעית עד למאה האחת עשרה בקירוב . ( צונץ הסתמך בקביעתו זו על לשונו ועל סגנונו של החיבור , על קווי דמיון בינו לבין 'ספרי הגדה מסוימים מזמן מאוחר' ועל ההנחה כי רבנו נסים כבר הכיר את חיבורנו בעת שכתב את ח "י בראשית המאה האחת עשרה . גאסטר מקדים את זמנו של מעה"ד למאה השביעיתהשמינית , אולם אינו מנמק את קביעתו . מבדיקת המקורות שערכנו לעיל , לא נראה כי הקביעה הזאת מוצדקת , שהרי ראינו שמעה"ד משתמש במקורות הנחשבים למאוחרים ( כגון תנחומא , פדר"א וסדר אליהו ;( מדרשים שגאסטר עצמו מציין שהם בני אותן מאות בקירוב . יסיף מציין כי הוא נוטה לראות במעה"ד חיבור שלא נכתב אחרי המאה התשיעית , שכן 'קשה להניח כי במאה הי"א הייתה תפוצתו בצפון אפריקה ( ר' נסים מקירואן ) ובאירופה ( ספר המעשים בכתב יד אוקספורד ( ... פחות ממאה שנה ' . בעקבות ההשוואה שנערכה לעיל בין מעה"ד לבין ח"י , לא ברור אם אכן הכיר רבנו נסים את המדרש , ומכאן שאין די בהיסמכות על עניין זה . גם ההישענות על 'ספר המעשים' ( שזמנו 'מחצית שנייה של המאה ...
אל הספר