בנוגע לשאלת הקשר בין הדיבר לבין הסיפור במעה '' ד , יוסף דן טוען שהסיפורים נבחרו על פי קיצוניותם . המחבר חיפש דוגמאות קיצוניות לקיום המצוות שבכל דיבר ודיבר , ועל פי קריטריון זה בחר את סיפוריו . עם זאת , דן עצמו מודה שקריטריון זה אינו תקף בכל הסיפורים שבקובץ , ושרבים מהם הם 'סיפורי מוסר שגרתיים , שנאספו בגלל קשר אסוציאטיבי ישיר או עקיף לתוכנם של הדיברות . ' ואולם בתזה של דן יש קושי , שכן הוא משווה ישירות בין האמור בדיבר לבין המאורעות המסופרים בסיפור , ואינו נותן דעתו למרכיב מבני אחר בטקסט — הפתיחה הדרשנית ( ולעתים אף סיפורים קודמים . ( הדיברות עצמם הם צווים קטגוריאליים , שאינם מפרטים בדיוק על אילו מאורעות הם מדברים ואף אינם מאיימים בעונש ואינם מבטיחים שכר . הפתיחה הדרשנית כאמור היא העושה זאת . לכן אם הסיפור אינו נקשר ישירות אל הדיבר , יש לבדוק שמא הוא נקשר אל הנאמר בפתיחה הדרשנית . 27 על הטכניקה של הבאת פסוק כאסמכתא ראו מאיר ' , הסיפור המקראי במדרש קדום ומאוחר , ' עמי רסג-רסה . 28 דן , הסיפור העברי , עמ' . 85 אמנם הדברים שלו נאמרו בנוגע לנוסח אחר של המדרש , המופיע בבהמ"ד של ילינק ( חדר א...
אל הספר